在手机上保存，获得更好体验
זריחה על המדבר, עולה לאט לאט
נדרך אל המחר, בלי להרגיש כמעט
הילד בתוכי הולך לי לאיבוד
עכשיו זה אמיתי, קרב סף הבגרות
עוצם את העינים, שוכח את כולם
חובק את השחיים
ולוקח פסק זמן מהעולם
והלב קורא, והלב קורא
לפגישות חדשות וערים רחוקות
אהבות שאוהב וכאב שאכאב ממחר
מתוך השכחה, הזכרונות עולים
חמים כמו הזריחה, פרועים כמו הגלים
בנעלי עקב וגופיה כתומה
כשהיא רקדה הלב דילג על פעימה
והלב קורא, והלב קורא...
אותו חלום מתוק, הולך ונעלם
נושם עמוק עמוק
ולוקח פסק זמן מהעולם.
והלב קורא, והלב קורא...
