עד שנגיע לספוט
עד שנגיע לספוט
משהו קורא לי לבוא
משהו קורא לי לבוא
בן זקונים
סיבוב אחרון, ספק בטעות
נולד אל תוך זרועות מנוסות ובית ראוי
תמונה של ההורים צעירים ברקע דהוי
מזכירה לי כמה הם עברו, כנגד כל סיכוי
הם עלו רק בשביל לרדת ברמה
רק כדי לרשת אדמה
להתראות לדודה ולדוד, חיבוק מלווה בדמעה
מתפללים למצוא רמת חיים דומה
הם לא ידעו אם הם יראו אותם שוב
באותם שנים היה קשה לברוח,
אם הצלחת אין סיכוי שתשוב
אבל גם שם הם לא יכלו להסתפק בפשוט,
ולמשטר זה כבר הריח חשוד
נולדו לדגל אדום, מתוכנתים ללהיות זהירים
אך כוכבים תמיד זוהרים
ממש לא היה קל להסכים, היו הרבה פערים
בשביל למצוא את עמק השווה הם הזיזו הרים
בערך עשר שנים לפני הפרסטרויקה
הזדמנויות זה נדיר אז פרייאר מי שלא יקח
שרשרת מסעות טיסות ונסיעות
וראש מלא בשאלות בדרך לציון
כמה יש להפסיד ומה יצליחו להשיג
ואיך עושים מספיק כדי למלא ת׳סיר?
הגעגוע קעקוע שאי אפשר להסיר
אדם חופשי אבל בראש אתה אסיר
עד שנגיע לספוט
עד שנגיע לספוט
יש דרך לעבור
משהו קורא לי לבוא
גם כשהדגל אדום
אני ממשיך לשחות
ואני צריך לזכור
גם כשאגיע לספוט
לנסות לשמור
על מה שהשארנו מאחור
איזה חלק לפחות
זה מדור לדור
וולפסון, סוף שנות ה80
היא בת בכורה
נולדה לזוג שבדיוק השאיר
ת׳עבר מאחוריו
בהתחלה הם חיו כמו חוראנים
בלי שום אגורה
כשאני חושב על זה היא גיבורה
ביחס אליי, כל יום קם
הולך לאולפן לכתוב לפאן
אבא היה קם לאולפן, ללמוד שפה
בזמן שהיא גדלה אצל סבתא על הספה
רחוקה מחדר משלה, אבל גם לא מצפה להרבה
לא היה יותר מידי לאבד
בניגוד אליי היא למדה לכבד
את התרבות שהם הביאו איתם
התרבות שבשבילי היא מטען
עבדתי כל כך קשה על לא להיות כמותם
פגזים שיריתי בסלון כמו טנק
השאירו אבק שאמא שלי תמיד ניקתה
בן זקונים, סיבוב אחרון, כזה מטומטם
לא מבין שהעליה הכי קשה כבר קרתה
הם עשו אותה בשבילי, ובשביל האחיות
עוד לא נולדנו וחיפשו לנו מקום אחר לחיות בו
כל ספוט היה עובד, אמרו להם חולון
משם אני עולה עכשיו, שם נולד החלום
מדמיין את אמא כיסא ליד החלון
בלי שום שמץ של מושג מה העתיד הולך לתת לה
הבנתי מה הם עברו רק כשפתחתי ויקיפדיה
ואז נפל לי שנולדתי לפריווילגיה..
עד שנגיע לספוט
עד שנגיע לספוט
יש דרך לעבור
משהו קורא לי לבוא
גם כשהדגל אדום
אני ממשיך לשחות
ואני צריך לזכור
גם כשאגיע לספוט
לנסות לשמור
על מה שהשארנו מאחור
איזה חלק לפחות
זה מדור לדור
בן שלי, המקום הזה דפוק אבל לא שלילי
קיבלנו הזדמנות כי יש שורשים
אז לקחתי את התיק לעבוד בשיפוצים
אולי זה לא גזעי וכולם גזענים
אבל בפה יש לי שיניים
לא מפחד מאגוזים וזה עדיף ממה ששם
בכלא או בקבר, שום מקום לא מושלם
אז הלכנו למקום ההוא מעבר לים
לנסות ת׳מזל וזה כל כך לא מוכר
הכל פה עצבני מוזר וחם
מרגיש טיפה מנוכר אבל יודע שהבית שלי כאן
הקוביה הראשונה, אוגוסט בלי מזגן
זוכר איך זה נגמר
עזבתי את הבית כי לריב זה מיותר
החיים זה נדנדה, אני מקבל את האתגר
מנסה לתפוס תנופה, שמיניות בכיכר
אתה הופך לבן אדם
מוכשר וגם חכם, וכשאני נרדם
חושב על מה שנשאר ואז נזכר
שגם שם לא היה יותר מידי
הכי חשוב זה שאתה מאושר כאן
